הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ נ' עדוי

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לתביעה בסכום קצוב.

ראוי לציין שהבקשה שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל לא נתמכה בתצהיר ורק ביום 30.01.2013 ערב הדיון שנקבע ליום 31.01.2013 הוגש תצהיר תמיכה לבקשה.

2.להן נימוקי הבקשה בתצהיר:

(א)המבקש מעולם לא קיבל התראה לפני הגשת התביעה נגדו.

(ב)עם קבלת התביעה פנה המצהיר לעו"ד ספרי וייפה את כוחו להגיש עבורו התנגדות לביצוע.

(ג)מעולם לא ידע המבקש על חובתו לשלם השתתפות עצמית.

3.הצדדים זומנו לשמיעת הבקשה ובפתח הדיון התברר שהמצהיר לא התייצב לחקירה על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם לעניין הבקשה.

מחד גיסא, טען ב"כ המבקש כי יש לו טענות משפטיות ואין צורך בחקירת המצהיר.

המבקש מודע בקבלת התביעה, אך טוען, כי היו חסרים נספחים.

מאידך, המשיבה טענה בסיכומיה כי ב"כ המבקש פנה למשרדה במטרה להסדיר את החוב, הוא מפנה לסעיף 6 לתצהיר שניתן בתמיכה להתנגדות.

לטענת המשיבה , הבקשה מלכתחילה לא נתמכה בתצהיר .אשר לטענת ההתיישנות טוענת המשיבה, כי מועד התאונה היה בשנת 2004 אלא שבשנת 2007 נתבע המבקש גם הוא במסגרת תביעה של צד ג' והכספים שולמו בשנת 2008 לאחר מתן פסק הדין ועל כן התביעה הזו בגין דמי השתתפות עצמית לא התיישנה והעילה נולדה עם ביצוע התשלום מטעם המשיבה לצד ג'.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר ובסיכומי שני הצדדים, נחה דעתי, כי יש לדחות את הבקשה.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר והתצהיר הוגש ערב הדיון וחרף זאת המצהיר לא מצא לנכון להתייצב לחקירה על תצהירו, אך מעבר לנדרש, עיון בתצהיר הנוסף מעלה שהמבקש מודה בפה מלא בקבלת מכתב התראה ולכן הטענה שלא נתקבל מכתב התראה נופלת. טענה זו גם סותרת את טענת המבקש בתצהיר הראשון – סעיף 3, שבו נטען, כי המבקש מעולם לא קיבל התראה!

יתרה מזו, המבקש ממשיך לסתור את גרסתו ומוסר כמה גרסאות והנה בסעיף 5 לתצהיר הראשון הוא מודה כי עם קבלת מכתב התראה הוא פנה לעו"ד ספורי שיגיש לו התנגדות.

אשר לטענה של ב"כ המבקש, כי אכן התביעה נתקבלה אך הייתה חסרת מסמכים, הרי לא הייתה כל סיבה מדוע עו"ד ספורי לא יפנה ויבקש את המסמכים החסרים או להגיש את ההתנגדות במועד ולציין שהוא שומר לעצמו את הזכות לצרף תצהיר משלים, כשיתקבלו יתרת המסכמים.

יתר על כן, לא מצאתי שיש למבקש סיכויי הגנה בטענת ההתיישנות שכן העילה קמה עם ביצוע התשלום מטעם המשיבה לאחר שתמה ההתדיינות המשפטית שעל סמך פסק הדין שניתן במסגרתה שילמה היא לצד ג' את סכום פסק הדין ודרשה מהמבקש לשלם דמי השתתפות עצמית.

לא ניתן לומר שהעילה לדרישת דמי השתתפות קמה בשנת 2004, מועד התאונה אלא מתאריך התשלום או מתאריך מתן פסק הדין.

מאחר ומצאתי כי גם אין סיכויי הגנה למבקש ומאחר והמצהיר לא התייצב לחקירה על תצהירו ומאחר וגם בתצהיר נתגלו הסתירות שציינתי לעיל, הרי אני קובע שגרסתו של המבקש נפלה מניה וביה ועל כן דין בקשתו להידחות.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הליך זה, סך של 1,000 ₪ ואשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת העתק החלטה זו, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.